יש תחושה באוויר, תחושה קולקטיבית, שהמצב נראה חסר תקווה. שאנחנו בתוך מנהרה ארוכה ולא רואים את האור בקצה שלה.
בזמנים כאלה, אנחנו נדרשים למצוא בתוכנו עוגנים קטנים. לא כדי להתעלם מהמציאות, אלא כדי שנוכל להכיל אותה מבלי לקרוס.
התרגול הזה הוא כלי מעשי לרגע הזה בדיוק. כי גם כשהכל נראה חשוך, אסור לנו לוותר. אנחנו חייבים להמשי-ך להודות על מה שיש, להמשיך לקוות ולזרוע זרעים של עתיד טוב יותר.
זו לא תרופת קסם, אבל זה עוגן. זו פעולה אקטיבית של בחירה בתקווה.
אני מזמין אותך לתת לעצמך 15 דקות של שקט וכוונה, שיכולות להשפיע על היכולת שלנו לעבור את הימים הבאים, או לפחות את הרגע הנוכחי.
